עמוד קודם

עדות - 09: הועמד לדין על מוצא יהודי

כשהגיע אבי לפז'מישל (Przemyśl) בסביבות יולי 1943 יחד עם אחיו יעקב (שהזדהה באותה תקופה בשם הבדוי לודוויק קוזלובסקי) הם השיגו עבודה בחברת הבנייה של המהנדס קוצ'יה (Kocia) ברחוב מיצקביץ' (Mickiewicz) ועל סמך זה, הוקצתה להם דירת חדר ברחוב באשטובה (Basztowa) .

בלפז'מישל אבי נרשם בלשכת התעסוקה כנגר והודות לכך הצליח לקבל הפניה למקום עבודה. מכיוון שלשכת העבודה הקצתה אותו לעבודה בסדנאות הרכבת בפז'מישל שם השכר היה נמוך מאוד, המהנדס קוצ'יה החליט לשבץ את אבי ואחיו לעבוד בחברה שלו בעיר אחרת, ללא מעורבות מלשכת העבודה.

למחרת הם נסעו נסענו לקישאני (Kiszany) שליד לבוב (Lwow) שם הם עבדו כחודש ובהמשך הועברו ל- Rzęsna Polska שליד לבוב, שם נבנו צריפים עבור מה שנקרא באודיאנסט* (Baudienst) , גם כן מטעם חברתו של המהנדס קוצ'יה.

בספטמבר 1943 הסתיימה העבודה בקוצ'יה ואבי נותר מובטל. בחיפוש עבודה הוא פנה לחברה הגרמנית "Hoch-Tief-Baunternehmung"** שישבה בלבוב שם קבל עבודה בתור נגר בתחנת הרכבת קרסנה ליד זלוצ'וב, שם עסקה החברה בבניית מגדל מעל אולם הקטרים.

בחברה זו הועסק פקיד פולני שעבד בשנים 1940/41 באותה חברה בצ'אבובקה (Chabowka) כשליח משרדי, בזמן שאבי עבד י בצ'אבובקה בחברת STUAG.

אבי לא זיהה את הפקיד במקום העבודה החדש אבל הלה זיהה את אבי וכעבור יומיים הופיעה הז'נדרמריה הגרמנית באתר העבודה. אבי שהה באותו הזמן באתר ואחד הז'נדרמים ניגש אליו והורה לו לגשת למשרד החברה.

שם, הז'נדרם הורה לאבי להפשיל את מכנסיו ולהציג את איבר מינו כדי לקבוע אם הוא נימול. באמצעות תנועות ידיים טכניות (מתיחה מלאכותית של צוואר איבר המין) הציג אבי את מה שהזנדרם רצה ואבי רמז לו שלפי מה שניתן לראות, הוא אכן לא יהודי (כלומר "ארי"). בדיקה זו חזרה על עצמה פעמיים, ולאחר מכן הז'נדרמים עזבו את המשרד ונסעו לדרכם.

בעקבות כך החליט אבי לברוח מאתר הבניה ושוטט בסביבה אבל בשעות הערב החליט לחזור למשרד על מנת לאסוף את חפציו האישיים .

משהגיע למשרד הוא הותקף על ידי שני מנהלי עבודה גרמנים שניסו לעצור אותו ולדווח על לכידתו בטלפון.

אחד ממנהלי העבודה היכה אות בפניו ו, שבר את משקפיו ועקר כשמונה שיניים. אבי היה המום מהתקיפה, אך למרות מצבו התעשת ולהגנתו הרים את שפופרת מכשיר הטלפון שהיה על השולחן הסמוך והכה את הגרמני בפניו בכל כוחו.

לאחר מכן, הוא קפץ על השולחן שניצב מתחת לחלון, פגע במשקוף החלון ביד חשופה, ניפץ השמשה ונמלט דרך החלון המנופץ כשמנהלי העבודה ופועלים אחרים רודפים אחריו.

כשנמלט דרך החלון הוא קפץ למרתף הבנין, שם נתקל באוקראיני שנבהל ויצא החוצה כשהוא צועק לרודפים, שאבי נמצא במרתף.

אבי נלכד נתפש בידי הגרמנים והפועלים, נגרר מהמרתף כשהוא מוכה וסופג בעיטות ונלקח אל תחנת המשטרה האוקראינית, שם הושם במעצר במרתף המשטרת. כשאבי ירד במדרגות למרתף הוא מעד ונפל ואחד השוטרים ירה בו ורק בטעות החטיא. עם זאת, הוא היה משוכנע שירה בו כשראה אותו נופל ארצה.

במרתף הזה אבי הוחזק במשך ארבעה ימים ללא כל אוכל או מים. ביום השלישי במעצר, הצליח אבי לפנות דרך חלון המרתף אל אישה מקומית שעברה במקרה במקום, נתן לה שטר של 500 זלוטי ובתמורה קיבל ממנה דלי מים.

ביום השביעי למעצרו החל אבי לזעוק לאוכל, ואז שני שוטרים נכנסו למרתף והיכו אותו מכות נמרצות והותירו אותו כמעט מחוסר הכרה.

למחרת, הוא נשלח ברכבת לזלוצ'וב (Złoczow) שם הועמד לרשות הז'נדרמריה הגרמנית (Schutzpolizei). שם שוב הורו לו להפשיל את מכנסיו כדי לוודא את מוצא ושוב אבי השתמש באותו תכסיס כמו קודם והבטיח להם שהוא אינו נימול.

מהשיחה בין מפקד התחנה לשוטר הבין אבי שאין להם רשות לשחרר אותו ושעומדים להעביר אותו למשרד הגסטפו בזלוצ'וב . חצי שעה לאחר מכן הוא נכבל והובל ברחובות אל הגסטפו. במהלך המסע, שנמשך כ-10 דקות, הוא הצליח לשחרר את האזיקים ולאט לאט, באופן בלתי מורגש, להחליק אותם מידיו.

הוא שמר את האזיקים ביד אחת, אך העמיד פנים שהוא נותר אזוק כדי שהמלווה לא יוכל להבחין בכך.

* באודינסט (מגרמנית, מילולית "שירות בנייה" או "שירות בנייה"), שם מלא בגרמנית Baudienst im Generalgouvernement (שירות הבנייה בגנרלגוברנמנט), היה ארגון עבודה כפייתי שנוסד על ידי גרמניה הנאצית בשטח הגנרלגוברנמנט של פולין הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה. באודינסט היה כפוף ל-Reichsarbeitsdienst (RAD, מילולית "שירות העבודה של הרייך").

** חברת הבנייה הוכטיף הייתה מעורבת בפעילויות הקשורות לעבודת כפייה נאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, מה שהוביל לתביעה שהוגשה בשנת 2000 על ידי ניצול שואה וצאצא שלו בארה"ב, מדווח דר שפיגל. החברה הקימה את מטה החברה באסן באפריל 1938, שנהרס לאחר מכן במהלך המלחמה.

עבודת כפייה ותביעה: באפריל 2000, ניצול שואה בארה"ב הגיש תביעה נגד הוכטיף, בטענה כי מנהלי הוכטיף התעללו בעובדי כפייה יהודים כדי "לחלץ את שארית האנרגיה האחרונה עבור החברה".