עדות - 05: השמדת יהודי קרקוב
לאחר מספר חודשי הסתתרות אצל קליינוואקס, אבי נרשם באופן רשמי בגטו קרקוב וקיבל מהיודנראט כרטיס זיהוי מספר 17528/27, אותו היה מביא מדי חודש לחידוש ללשכת התעסוקה (Arbeitsamt) .
"Arbeitsamt" היה שירות תעסוקה או לשכת עבודה גרמנית, אך בהקשר הנאצי הוא שימש כאמצעי לאכיפת חובת העבודה והגיוס לעבודה כפויה, כחלק ממנגנון הדיכוי והשליטה על יהודים ואוכלוסיות אחרות בתקופת מלחמת העולם השנייה
.
מטעם "לשכת התעסוקה" קבל אבי הפניה לעבודה ב-S.S.Waffen Standort Verwaltung, Kraków, Westring. שם הועסק בחווה ברחוב מיסיונרסקה (Misjonarska) , באחוזת המיסיונרים.
תחילה הועסק כנגר, ולאחר מכן כעגלון. לאחר העבודה היה חזור מדי יום לגטו. אבי היה נע בין הגטו למקום העבודה על סמך תעודות מיוחדות שהונפקו על ידי הוואפן אס אס ואושרו על ידי ראש לשכת העבודה, אוסטרי בשם ספשי (Sepeszy ).
פעם אחת, בדרכו בחזרה מהעבוד לגטו אחר הצהריים נתקל אבי בקצין גסטפו מקרקוב ברחוב יוליוש לאה (Juliusz Lea). אבי חלף על פניו ולאחר כמה עשרות צעדים כשהביט לאחור הוא שם לב, שקצין הגסטפו בשם אולדה (Olda) (או אולדה Olde), עצר גם הוא ובהה בו. אבי חשד שהוא זוהה על ידי הקצין ומכיוון שהיה מבוקש על ידי הגסטפו במאקוב במשך שנה, הוא הבין מייד שהוא נמצא בסכנת מעצרו.
באותו ערב כשאבי חזר לגטו הוא הוזהר על ידי שרת יהודי בכניסה לבית ברחוב ויטה סטבושה (Wita Stwosza) מספר 22, ששני פקידים אזרחיים מהקריפו (kripo) שאלו עליו.
בפולין הכבושה על ידי הנאצים, המונח "קריפו" התייחס ל-Kriminalpolizei (משטרת הפשע) הגרמנית, כוח בילוש וחקירות נאצי האחראי על חקירת פשעים, רדיפת יהודים וצוענים ומעצר אנשים במחנות ריכוז. כוח משטרת עזר נפרד, אך בעל שם דומה, המכונה משטרת הפשע הפולנית (Polnische Kriminalpolizei), הוקם גם הוא בגנרלגוברנמנט בין השנים 1940–1945. כוח פולני זה, שכונה בפי העם "קריפו הפולני", היה בפיקוח ישיר של הקריפו הגרמני וכלל פולנים, אוקראינים ופולקסדויטשה, שהשתתפו בפעולות נגד האוכלוסייה היהודית, כגון ציד יהודים נמלטים.
לאחר שהוזהר עזב אבי את הגטו באותו יום, ובילה את הלילה הראשון בעליית הגג של מכר פולני בקרקוב.
למחרת הוא ברח לנייפולומיצה (Niepołomic) אל קרובי משפחה מצד אביו ונשאר איתם כשבוע.
גם שם היהודים התגוררו בדירות משלהם ולא היה גטו.
במהלך תקופה זו, האח הצעיר קובה , שהתיישב בקרקוב עם תעודות אריות תחת השם לודוויג קוזלובסקי (Ludwig Kozłowski) נסע לקרוסנו (Krosno) שם התגורר וילהלם, האח התאום של אבי תחת השם הארי יאן קרוואט (Jan Karwat).
לאח התאום היו שתי תעודות זהות עם אותו שם משפחה, ומכיוון שכתאומים שניהם היו כמעט זהים, אבי קבל ממנו עותק של אותה תעודת זהות ותחת התעודה הכפולה עם עדכון השם הפרטי הוא נרשם בכפר שארוב (Szarów), מחוז בוכניה (Bochnia), קומונה דומברובה (Dąbrowa) וחי שם תחת השם ברלה (Barela), ולאחר מכן אצל גרושצקי ( Gruszecki).
בזמן מגוריו בכפר זה נסע אבי לקרקוב, סחר בחפצים שונים ובקרקוב פגש לעתים קרובות חברים פולנים שהגיעו ממאקוב. מהם נודע לו, שיום אחד שהיודנראט של מאקוב זומנו לגסטפ ונורו כולם למוות. גופותיהם הועברו מאוחר יותר על ידי אחד העובדים, אדולף ברציק (Adolf Barcik) שהתגורר בבית מספר 127 (במקוב) לבית הקברות הקתולי (במאקוב) שם נקברו.
מחברים אלה גם נודע לאבי, ששניים או שלושה מהיודנראט עדיין היו בחיים והתחננו בפני ברציק שיציל אותם, אך מחשש לחייו הוא סירב לעזור והשליך אותם לקבר המשותף.
לאחר זמן מה פגש אבי את הוריו בקרקוב, לאחר שנמלטו ממאקוב יום לפני חיסול יהודי מאקוב. הם סיפרו לו שיום לפני החיסול הגיע מספר רב של קציני גסטפו במשאיות מנובי טארג (Nowy Targ) וזה היה עבורם האות לברוח.
הפולנים גם מסרו להורי אבי מידע סודי על מבצע החיסול הקרב ובא. מהפולנים נודע לו על מהלך מבצע העמסת כל היהודים לעגלות סגורות שנועדו לבלז'ץ (Belzec).
ההערכה היא,שבין 430,000 ל-500,000 יהודים נרצחו על ידי האס אס בבלז'ץ. זה היה מחנה ההשמדה השלישי הקטלני ביותר, כשרק טרבלינקה ואושוויץ עוקפים אותו. רק שבעה יהודים שפעלו בעבודת כפייה עם הזונדרקומנדו של המחנה שרדו את מלחמת העולם השנייה.
המבצע התקיים ביולי או אוגוסט 1942 וכלל את כל היהודים מהכפרים הסמוכים, עם ההבדל שהיהודים מהכפרים הסמוכים נורו במקום, כולל בכפר זאבויה (Zawoja) ליד מקוב. שם נורו למוות גם סבתו של אבי 'סיסיליה גליקסמן (Cecylię Gliksman) , בנה שמואל (Samuel) , אשתו הלינה (Halina) ושלוש בנותיהם קרולינה גולשטיין, רוזליה ו-הלנה (Karolina Golstein, Rozalia , Helena) .