עדות - עמוד 05
אחר צהריים אחד, כשחזרתי מהעבודה, נתקלתי בקצין גסטפו ברחוב יוליוש לאה בקרקוב. עברתי לידו. לאחר הליכה של כמה עשרות צעדים, הסתכלתי לאחור ושמתי לב שהקצין, ששמו אולדה OLDA (או אולדה OLDE ), עצר גם הוא ובהה בי. חשדתי שהוא מזהה אותי, ומכיוון שהייתי מבוקש על ידי הגסטפו במאקוב במשך שנה, ידעתי שאני כעת בסכנת תפיסה על ידי הגסטפו.
חזרתי לגטו באותו ערב, ובכניסה לבית השיכון ברחוב ויטה-שוושה 22, שם גרתי, הזהיר אותי שומר יהודי. שני פקידי גסטפו שאלו אודותי. לנוכח אזהרה זו, עזבתי את הגטו באותו יום. ביליתי את הלילה הראשון בעליית הגג של חבר פולני בקרקוב.
למחרת, ברחתי לישוב niepołomice אל קרובי משפחתו של אבי, ושהיתי איתם כשבוע. היהודים שם גרו בדירות משלהם; לא היה שם גטו. במהלך תקופה זו, אחי הצעיר, יעקב, שהתיישב בינתיים בקרקוב עם מסמכים אריים תחת השם לודוויג קוזלובסקי Ludwig Kozlowski , נסע לקרוסנו, שם אחי התאום, וילהלם, התיישב תחת השם הארי יאן קרוואטHary Jan Krawat.
מכיוון שלאח זה היו שתי תעודות זהות עם אותו שם משפחה, ומכיוון שבתאומים היינו כמעט זהים, קיבלתי ממנו עותק של אותה תעודת זהות עם תמונת אחי, ותחת שם משפחה זה נרשמתי בכפר SZAROW, במחוז BOCHNIA, במָחוֹז הִמינהָלִי Dąbrowa, וחייתי שם תחת שם המשפחה Barela , ולאחר מכן עם גרושצקי. בזמן שהייתי בכפר זה, נסעתי לקרקוב, סחרתי בחפצים שונים, ובקרקוב נפגשתי לעתים קרובות עם פולניםם , חברי ממאקוב. מהפולנים הללו נודע לי שיום אחד כל היודנראט של מאקוב גומנו לאסטפו ושם נורו כל העשרה . גופותיהם הועברו מאוחר יותר על ידי אחד הפועלים בשם אדולף באצ'יק Adolf Barcik , מבית 127, לבית הקברות הקתולי במאקוב ונקברו שם.
מחברים אלה נודע לי, ששניים או שלושה מהיודנראט היו עדיין בחיים והם התחננו בפני בארצ'יק שיציל אותם, אך הוא, מחשש לחייו, סירב לעזור והשליך אותם לקבר משותף.
