עמוד קודם

עדות - 03: עבודה בחברת STUAG ב-Chabowka

בפברואר או במרץ 1940 נרשמו מחדש כל היהודים ממחוז נובי טארג שהיו מסוגלים לעבודה פיזית, וכבר במרץ של אותה שנה נשלחנו, יחד עם קבוצה של כמה עשרות יהודים ממאקוב, לעבוד בצ'אבובקה בחברת "שטואג" (Strassen und Tiefbau Aktion Gesellschaft), שעסקה בשיפוץ קטע הכביש צ'אבובקה-זקופאנה.

הוצבנו בשני צריפים מגודרים בגדר תיל, הממוקמים על פסגת הר אובידובה (Obidowa) .

הנהלת החברה שכנה בצ'אבובקה.


מוניתי לנציג של כל קבוצת היהודים הזו ולאיש קשר בינם לבין ההנהלה. יש לי תעודה שהונפקה על ידי חברת "שטואג", המפרטת את תפקידי ,שכללו ניהול המטבח, הבטחת אספקה ​​ומגורים מתאימים, וגם זימון לרופא למזון וצרכים אחרים.

מנהל חברת "שטואג" בחאבובקה היה מהנדס אוסטרי בשם Mussek. עבודתי העיקרית הייתה בישול ארוחת צהריים, שחולקה לאחר מכן לעובדים במסלול. שמתי סיר אוכל במכונית עם נהג גרמני, שעצר בכל קבוצת עבודה וחילק מנת מרק לכל עובד. האוכל היה טוב, והכיל מוצרי בשר, ירקות וגם בשר.

זו הייתה מנה אחת שחולקה בצהריים. לא סופק לחם.

* * * *

עם זמן כמויות המזון שסבופקו לנו הדלדלו מאוד וכתבתי מכתב בקשה לעזרה לועדת החלוקה של אירגון הג'וינט בקרקוב.

אירגון הג'וינט האמריקני  JDC  AMERICAN JEWISH JOINT DISTRIBUTION COMMITTEE נוסד בשנת 1914, בתקופת מלחמת העולם הראשונה במטרה לסייע ליהודי אירופה ופלסטינה, פעל בפולין גם תחת הכיבוש הגרמני וברשותו, עד לכניסת ארה"ב למלחמה כנגד יפן והנאצים בדצמבר 1941 בעקבות ההתקפה היפנית על פרל הרבור. כיום פועל JDC בסיוע לניצולי שואה גם בישראל.

להלן תרגום מכתבו אשר נכתב בגרמנית, בהיות האיזור תחת כיבוש גרמני:

"ראש המחנה במחנה עבודת כפיה ליהודים באובידובה מבקש עזרה במזון מאירגון הג'וינט באוקטובר 1940:

מכתב ממגיסטר (משפטן) עמנואל ורנהאופט מחבובקה לג'וינט בקרקוב ב15.10.1940

בהמשך לשיחתי עם ד"ר רוזנברג בזמן ביקורו במקוב במהלכו הזדמן לנו לשוחח, מפנה אני בקשה לאדוני לעזור לנו במסגרת האפשרויות הסיוע אשר בידי הועדה, (הג'וינט)  להגיש.

למרות שכבר לפני שבועות מספר הזדמן לי לדבר עם ד"ר רוזנברג פונה אני היום בכתב אליכם, מה גם שאנו מצפים להגעת קבוצה גדולה יותר של עובדים יהודים אשר מספרם יגיע לכמאה וחמישים. כיום יש במחנה כמאתיים וחמישים יהודים.

אנו עובדים עבור חברת "שטואג" לבנין דרכים ותשתית, בה אנו בונים את הכביש בין קרקוב וזקופנה בעיקר בקטע הדרך חבובקה ונובי טארג באורך שמונה עשר ק"מ. העבודה נמשכת כעשר שעות ביום, בין השעות 7 בבוקר עד 12 בצהריים ומשעה אחת אחר הצהריים עד לשעה שש בערב עם הפסקה של שעה לארוחה.

היהודים מועסקים אך ורק בעבודות עפר למרות שבינינו נמצאים מומחים אשר מוכשרים לעבודות אחרות.

השכר עבור העבודה פחות ב-20% מזה של עובדים אריים לפי תעריף המוכר בודאי לכבודו.

עד כה הועסקו בעבודות הנ"ל יהודים ממקוב, יורדנוב, חבובקה, ראבקה וכפרים סמוכים אליהם, אנשים עניים מאד, אשר איבדו את מטה קיומם במלחמה, חלקם פליטים אשר גורשו מתחום הרייך ולהם בגדים קרועים, נעליים בלויות והם נראים כשלדים או כרוחות רפאים. 

במשך תקופה של עשרה שבועות אנו גרים בצריף אחד, אשר נבנה למגורי קיץ ויש להדגיש כי הוא נמצא על פסגת גבעה, בה שורר קור ורבים הגשמים הפוגעים בנו.

לגבי תזונה, מלכתחילה המצב פאטאלי מכל היבט. אנו עובדים מהעשרים ושבעה ביולי שנה זו, החברה לא דואגת כלל לאספקת מזון, מלבד חלוקת לחם איננו מקבלים דבר. אנו קונים כפי שמשגת ידינו ובמחירים מופקעים היות שאנו לא מקבלים תלושי מזון, .

כך למשל אנו משלמים עבור קילו אחד תפוחי אדמה 40 גרושן וכדי להשיגם עלינו לנדוד מכפר לכפר ולהתחנן שימכרו לנו. היות ואנו מקבלים מעט מאד לחם, אנו מבשלים לעיתים שלוש פעמים ביום ארוחות הכוללות תפוחי אדמה בצורות שונות, פעם מרק עם תפוחי אדמה ופעם אחרת תפוחי אדמה עם מרק.

מחירן הגבוה של ארוחות אלה מקשה מאד. היות שכל עובד  אוכל ק"ג אחד תפוחי אדמה בארוחה, 3 ק"ג ליום עולים 1,20 זלוטי. לכך יש להוסיף את מחיר הכנת מרקים אלה. התוצאה היא שכמעט ולא ניתן לכסות עלויות אלה במשכורת שניתנת לעובדים.

להכנת המרקים חסר לנו קמח הנחוץ להכנת רביכה (תבשיל של קמח ושומן להסמכת מרק) וגם לקנייתו אנו משלמים מחירים מופקעים. איננו יכולים לסמוך בקביעות על כסף שנותנים לנו אנשים התורמים מכספם. בסיר הבישול חסרים לנו תמיד שעורה, גריסים ושעועית, מילים אשר כמעט שכחנו משום שלא השתמשנו בהן זמן כה רב.

עלי לציין כי לא רק החברה המעסיקה לא מתענינת בתזונתנו אלא כך גם היודנראטים שלנו.

אף לא אחד מהם ביקר אצלנו ואף לא היתה להם החברות כדי לשאול אם נחוצה לנו עזרה דחופה. הגיע השעה המכרעת שנקבל עזרה מכל מקור שהוא.

החתום מטה מכונה "מפקד המחנה" ועליו האחריות להשגת וקניית מוצרי מזון וכן לתווך בין העובדים היהודים לבין החברה. מכאן שהחתום מטה הוא איש אמונם של העובדים היהודים.

לבסוף אוסיף כי איני רוצה להפריז בתיאור הטרגי אך אדגיש שוב כי עזרתכם חיונית לנו ואנו סומכים עליכם, ועדת החלוקה של הג'וינט אמריקני.

בציפיה למענה ובכבוד רב.

עמנואל ורנהאופט

* - * - * - *

בינתיים חליתי, ובמהלך מחלתי שוחררתי מהמחנה באפריל 1941.

עמוד הבא