עמוד קודם

עדות - 02: השנים הראשונות של המלחמה במאקוב פודהאלנסקי.

עם שובי למקוב, מצאתי את רכושי הוחרם.

אותה החרמה הוטלה על כל החנויות, העסקים והמפעלים התעשייתיים שבבעלות יהודים.

נאסר על יהודים לעסוק במסחר ובמלאכה. אפילו שענים לא הורשו לתקן שעונים. יהודים התפרנסו אך ורק ממכירת רכושם.

הגרמנים ארגנו יודנראט.

בנו פסטור (Beno, בעל מאפייה ומסעדה) מונה על ידי הגרמנים כיו"ר היודנראט. היודנראט כלל 12 חברים, כולל אותי, אחי יעקב , השען מולר, לופטגלס, פרל, קופרמן (Muhler, Luftglas, Perl, Kupperman) ואחרים שאינני זוכר את שמותיהם.

( על פי אתר שטעטל היו ביודנראט האנשים הבאים: Beno Pastor, Salomon Gutglas, Markus Alrowig, Leon Kuberman, Simon Muklnat, Cheskel Perl, Maurycy Weiss, Emanuel Warenhaupt, Emanuel Steinfeld, Jakub Schalt i Jakub Warenhaupt)

הפעולה הראשונה של היודנראט הייתה לערוך מפקד אוכלוסין של כל היהודים המתגוררים במאקוב והסביבה. מפקד אוכלוסין זה הוגש לתחנת הגסטפו ששכנה במאקוב, שהייתה חלק מסניף הגסטפו בנובי טארג (Nowy Targ).

אחד מראשי תחנת הגסטפו הזו היה גרמני בשם פול (Pol).

אחריותו של היודנראט הייתה לשבץ יהודים לעבודות עבודה שונות ללא שכר.

ליודנראט לא היו סמכויות אחרות.

לפני פרוץ המלחמה התגוררו מאקוב כחמש מאות יהודים. במהלך הכיבוש הגרמני גדל מספר היהודים והגיע לכשמונה מאות.

למרות שהייתי חבר ביודנראט, לא הייתי פטור מעבודות כפייה, ובאחת העבודות הללו שובצתי לעבוד במוסך "Zollgrandschutz" עם אחי יעקב.

לא הועסקתי בעבודה זו כל יום; היו לי ימי חופש. בימי חופש אלה התפרנסתי ממסחר חשאי, לפי מה שבא לידי. בימי החורף הייתי יוצא לסקי עם חבריי הפולנים דרך ההרים לכפרים סלובקיים (מעבר לגבול) ששכנו למרגלות באביה גורה (Babia Góra) , ומשם הייתי מביא תבלינים, פלפל ועלי דפנה.

במהלך כל שהותי במאקוב, הורגש מחסור בלחם (לא היה בשר כלל), חלב ושומנים.

יהודי מאקוב היו בקשר עם הכפר והשיגו מהם מזון בסתר.

גישתו של הכפר כלפי יהודי המקום הייתה חיובית באופן כללי, כנראה משום שהכפר סחר עם יהודים עד פרוץ המלחמה.

במקוב לא הוקם גטו והיהודים גרו בדירותיהם הקודמות, שבדרך כלל הושכרו מפולנים.

מלבד החובה לענוד סרט זרוע ולבצע עבודות כפייה, לא היו הגבלות מיוחדות על התנועה במקוב ובכפרים הסובבים אותה.

עמוד הבא