יומן אישי - עמוד 4
בלאנצוט מצאנו מצב דומה לזה שבעיירות שעברנו: פאניקה, אריזה ובריחה היו ניכרים במיוחד בקרב האוכלוסייה היהודית.
בעקבות השמות שעל השלטים, נכנסנו לביתו של יצואן ביצים לשעבר, שם התקבלנו בסבר פנים יפות ועידודנו להישאר בלאנצ'וט.
בתמרוצו של הרוקח המשכנו במסע הרגלי שלנו, לאחר שנאמר לנו שעליו להגיע ליבורוב לאשתו, אותה שלח לשם לפני ה-1 בספטמבר. שם הוא הבטיח לספק לנו מקום לינה על חשבונו. משהבנו שלא נוכל לנטוש פצוע, יצאנו לדרך.
מחצרו של דוכס לאנצ'וט, רכשנו סוסים ועגלה והגענו לאזור יארוסלב, בצד השני של נהר הסאן (San).
מכיוון שהיה מאוחר בערב, וגם היינו רעבים, דאגתנו הייתה למצוא מקום לינה. התמזל מזלנו למצוא לא רק מקום לינה נוח, אלא גם לזכות בארוחת ערב טובה. בבית הזה הייתי עד לראשונה לטקס יווני-קתולי, על פי כללו של אדם זקן, אשר לאחר שאמר תפילה נשכב לישון על הארגז הארוך והצר עליו ישבנו קודם לכן.
כשחצינו את נהר הסן (Sam) , ראינו יחידת ארטילריה קטנה חוצה את הנהר. חיילים בכרכרות רתומות לסוסים לא הצליחו לשלות את התותח מהמים למרות שספגו מכות וקללות. לא ראינו את שאר החצייה הזו, שכן תשומת ליבנו התמקדה במטוסים גרמניים שניסו לתקוף את הגשר.
כאן גם הייתי עד לנחיתה של מטוס דו-כנפי פולני שזנבו כבר עלה באש ופלט עשן. כנראה שלא היה מה להציל, שכן הטייס התרחק במהירות מאתר הנחיתה.
את שאר המסע עשינו אך ורק ברגל, עם החלפות תכופות של חבישות על רגלו של הרוקח המסכן. מתישהו בעשרה או באחד עשר בספטמבר הגענו ליבורוב. לרוע המזל, איני זוכר אם זה היה בוקר או אחר הצהריים, אך אני זוכר שהיינו כה תשושים פיזית ועצבנים שלאחר הניקוי החפוז שלנו נרדמנו עד למחרת בבוקר מבלי שאכלנו דבר.