יומן אישי - עמוד 4
בלאנצוט מצאנו מצב דומה לזה שבעיירות שעברנו: פאניקה, אריזה ובריחה היו ניכרים במיוחד בקרב האוכלוסייה היהודית.
בעקבות השמות שעל השלטים, נכנסנו לביתו של יצואן ביצים לשעבר, שם התקבלנו בסבר פנים יפות ועידודנו להישאר בלאנצ'וט.
בדחיפת הרוקח המשכנו במסע העלייה לרגל שלנו, לאחר שנאמר לנו שעליו להגיע ליבורוב לאשתו, אותה שלח לשם לפני ה-1 בספטמבר.שם הוא הבטיח לספק לנו י מקום לינה על חשבונו.
משהבנו שלא נוכל לנטוש פצוע, יצאנו לדרך.
מחצרו של דוכס לאנצ'וט, רכשנו סוסים ועגלה, ועם צוות זה הגענו לאזור יארוסלב, בצד השני של נהר הסאן.
מכיוון שהיה מאוחר בערב, וגם היינו רעבים, דאגתנו הייתה למצוא מקום לינה ללילה. התמזל מזלנו למצוא לא רק מקום לינה נוח, אלא גם לזכות בארוחת ערב טובה. בבית הזה הייתי עד לראשונה לטקס יווני-קתולי, על פי כללו של אדם זקן, אשר לאחר שאמר תפילה נשכב לישון על הארגז הארוך והצר עליו ישבנו קודם לכן.
כשחצינו את נהר סם (Sam) , ראינו יחידת ארטילריה קטנה חוצה את הנהר. כרכרות הרתומות לסוסים לא הצליחו לשלוף את התותח מהמים למרות שספגו מכות וקללות. לא ראינו את שאר החצייה הזו, שכן תשומת ליבנו התמקדה במטוסים גרמניים שניסו לתקוף את הגשר.
כאן גם הייתי עד לנחיתה של מטוס דו-כנפי פולני, זנבו כבר עלה באש ופלט עשן. כנראה שלא היה מה להציל, שכן הטייס התרחק במהירות מאתר הנחיתה.
את שאר המסע עשינו אך ורק ברגל, עם החלפות תכופות של חבישות על רגלו של הרוקח המסכן. מתישהו בעשרה או באחד עשר בספטמבר הגענו ליבורוב. לרוע המזל, איני זוכר אם זה היה בוקר או אחר הצהריים, אך אני זוכר שהיינו כה תשושים פיזית ועצבנים שלאחר הניקוי החפוז שלנו נרדמנו עד למחרת בבוקר מבלי שאכלנו דבר.