יומן אישי - עמוד 3: תחילת המלחמה
יום שישי, 1 בספטמבר 1939.
התחילה מתקפה ארטילרית מהכפר סידזינה (Sidzina*) וטיסות של מפציצים גרמניים לאורך הגבול הפולני-צ'כי גרמו לחרדה ובהלה בקרב האוכלוסייה היהודית. יחידים החלו להימלט.
רוב האוכלוסייה היהודית נותרה, אלו שכנראה חסרו להם הנכסים הניידים הדרושים להסתגל לנסיבות החדשות והלא מוכרות. מספר נמלטים חזרו לאחר היעדרות של מספר ימים. תקופת חיים חדשה החלה עבור האוכלוסייה הנותרת, אשר, כאמור, הסתיימה בחיסול מוחלט.
מצב משפחתי לא היה ורוד במיוחד. אחי הצעיר שירת בגדוד חיל רגלים השבעים ושלושה בקטוביץ (Katowice) , ואחי הגדול גויס לרגימנט חיל הרגלים השנים עשר בוודוביצה (Wadowice).
אחי הקטן ואני נשארנו בבית והתחלנו את בריחתנו במוצאי שבת ועצרנו רק לאחר יומיים של התרוצצות בדרכים עם קרובי משפחה בטרנוב (Tarnow**).
בעיר זו פגשנו שני צעירים בני שמונה עשרה ורוקח ממשרד הפנים הפולני. לאור סירובם של הורינו להמשיך במסעם והחלטתם לחזור הביתה, החלטנו להצטרף לאלה שפגשנו בטרנוב.
עם זאת, בטרנוב, שני הצעירים השאירו אותנו תחת אחריות הרוקח, אז החלטנו להמשיך הלאה. בינתיים, לאחי ולי לא היה (סכום) הכסף שהיה לרוקח, והוא הסכים לכסות את כל ההוצאות. בריחה נוספת אילצה אותנו להיות זהירים יותר עקב התקפות על קווי רכבת ראשיים ונתיבים. שני הגשרים מעל נהר דונייץ (Dunajec) הופצצו, ולכן המעבר נעשה על חורבותיהם.
לאחר שעזבנו את טרנוב מוקדם בבוקר, היינו עדים להוצאה להורג של גזר דין מוות בירי במישהו שעל פי השמועה היה מרגל.
כמובן, לא היינו לבד בדרך. המוני אנשים, לא רק אלה שעברו דרכה מהעיר, אלא גם אלה שהתאספו בדרך, ולפעמים יצרו נחיל שהיה קשה לנווט בו.
כאן אני חייב לציין שבדרך החוצה מטרנוב, נתקלנו בעגלה עם שני סוסים, עליה זיהיתי קרובי משפחה מצד אמי שנסעו גם הם מזרחה. בקשתנו למקום על העגלה נדחתה בחוסר כבוד ואפילו בצורה מאיימת. חשבתי שהפתגם הלטיני "הומו הומיני לופוס אסט" (אדם לאדם זאב) נכון בכל קווי הרוחב.
מעט מעבר לטרנוב, היינו עדים לנטישה של מכונית על ידי בעליה, שלא היו לו עתודות דלק.
בהמשך הדרך, ראינו מזוודות נטושות וחבילות שונות, כלי אוכל מכסף הציצו מאחת המזוודות שכבר היו מרוסקות. אני חושב שלפני סנדז'ישוב (Sędziszowa***) , עיירה קטנה, לאחר שהגענו למסקנה שאנחנו רעבים וחסרי עתודות מזון, מצאנו מאפייה, שריח של לחם טרי נישא למרחקים.
לאחר שהצטיידנו, המשכנו בדרכנו, רק כדי להיות נתונים באותן שעות מוקדמות למטוסים תוקפים שצנחו לעבר הקרקע; רעש ובהלה. התפזרנו, רק כדי להיפגש שוב ולגלות, שהרוקח שלנו נפצע מרסיסי פצצה. סטינו מהכביש לכיוון הכפרים, ובכרכרה רתומה לסוסים ששכרנו מחקלאי, הגענו ללנצוט (Łańcut).