ולדיסלבה אופנברגר (Władysława Offenberger) נולדה ב-12.03.1919 בנובי סונץ' (Nowy Sącz). האב סמואל עבד בחברת הרכבות הפולנית והמשפחה התגוררה בשיכון עובדי הרכבת בישוב (תמונה למטה)

שיכון עובדי הרכבת בנובי סונץ'

האב - שמואל אופנברגר - נולד בהורדנקה (Horodenka) במחוז סטניסלבוב (Stanislawów) - כיום בשטחי אוקראינה - ב-23 ביוני 1886 (נפטר ב 10 פברואר 1951).

הוריו היו אלתר אופנברגר (Alter Offenberger) וגיטלה-ביילה וידמן אופנברגר (Gitla-Beila Widman Offenberger).

בתעודת הלידה של ולדיסלבה רשום שהיה פקיד הרכבת . ברישומים מאוחרים יותר של הרכבת הפולנית הוא מוגדר כטכנאי בכיר במחלקת הציוד והמטעני בנובי סונץ' ואחרי שהמשפחה עברה להתגורר לקרקוב (לפני המלמה) הוא מוזכר בשנתון הרכבת בתפקיד טכנאי בכיר במחלקת ההשקעות.

בשנים שלפני המלחמה התגוררה משפחת אופנברגר בבית שברחוב הליצקה (Halicka) 15 בקרקוב. אחרי המלחמה וטרם עלייתם ארצה הם התגוררו בככר מטייקי 7/6 (Plac Matejki 7/6). ( 5 במרס 1949 - מופיעים גם בתור ניצולים שנרשמו בקהילה היהודית בקרקוב).

האם – מריה(Marya) (ובמסמכים אחרים מופיעה גם כ Morie and Maria) אופנברגר לבית ארליך(Ehrlich Offenberger) נולדה בירוסלב (Jaroslaw ) ב-14 ביולי 1887. (נפטרה ב 21 במרס 1978 בישראל)

הוריה היו סלומון ארליך (Salomon Ehrlich) ופרלה הולנדר ארליך (Perla Holländer Ehrlich)

בתמונה למטה: המשפחה בחופשה, סלובניה, 1925

האחות רודולפינה ("רות") אופנברגר ( Rudolfina Offenberger)

נולדה ב-24.12.1913 בנובי סונץ' (Nowy Sącz). אחרי שסיימה את לימודי רפואת השיניים החלה לעבוד במקצועה בקרקוב, שם הכירה ונישאה לאברהם "רומק" קמפלר (Kempler) , אף הוא רופא שיניים, שנולד ב-גדוב (Gdów) ב 4 במאי 1905.

עם פרוץ המלחמה נמלטו השניים מפולין מזרחה אל ברית המעצות. אברהם הצטרף לצבא הפולני החופשי בפיקוד אנדרס ("צבא אנדרס" ).

רודולפינה נעה גם היא מזרחה ולקראת סוף המלחמה הגיעה דרך אירן ומצריים עם רכבת "ילדי טהרן" לארץ ישראל (אז תחת המנדט הבריטי) והתיישבה בסופו של דבר בתל-אביב. אחרי המלחמה הם התאחד הקימו משפחה וקיימו מרפאת שיניים משגשגת בעיקר ברחוב שלמה המלך בתל-אביב.

במהלך מלחמת העולם השנייה

כאשר כוחות גרמנים כבשו את קרקוב בשנת 1939, ולדיסלבסקה ברחה מזרחה עם הוריה. מעט ידוע עליהם מתקופה זו, מלבד הדברים הבאים:

הם נסעו מזרחה ליישוב כפרי שבו התגוררה מריה, חברת ילדות של אמה. היא אירחה אותם בבית סמוך לביתה, שם חלקו מקום עם פולנים אחרים שנמלטו מזרחה. יישוב זה, ששמו ומיקומו אינם ידועים, היה תחת כיבוש סובייטי, והחיים נמשכו פחות או יותר כרגיל בתקופה זו.

לא ידוע מה היה מקור הכנסתם באותה תקופה.

לוולדיסלבה ולאימה היה מראה "ארי" ("מראה לא יהודי"), מה שנתן להן ביטחון עצמי מסוים בהתנהגותן ביישוב בו גרו.

עם הכיבוש הגרמני וכניסת הכוחות הנאצים לאזור, שלט הפחד.

האב, סמואל, היה בפחד מתמיד, מחשש שמראהו יסגיר את מוצאו.

עם זאת, הנשים המשיכו להעמיד פנים שאינן יהודיות אלא פולניות שנמלטו מזרחה. הם הלכו לכנסייה בכל שבוע, וללא בושה או פחד (כך סיפרו), נדחקו בתור ללחם בין נשים אחרות. מראה השיער האדום, הנמשים והעיניים הכחולות והירוקות כנראה השפיע עליהם, לפחות באותה תקופה. בתום המלחמה כמה שכנים הודו בפניהם שהם יודעים שהם יהודים, אך איש לא דיווח עליהם לגסטפו. בסוף המלחמה, המשפחה חזרה לקרקוב.

בתמונה למטה - אחרי המלחמה : ולדיסלבה עם הוריה , בקרקוב

בחודש יוני 1950 הגיעה ולדיסלבה יחד עם הוריה לחיפה באוניה גלילה. אחרי שהות קצרה במחנה המעבר "שער העליה" השלושה עברו להתגורר באופן זמני אצל אחותה בביתה בתל אביב. כחמי שנה מאוחר יותר הגיע עמנואל ארצה והזוג התאחד. בהמשך הצליחו להשיג דירה בשיכון עולים בהדר יוסף שבתל אביב והמשך עברו לדירה חדשה ברמת גן בשנת 1957.

בתמונה למטה: וולדיסלבה ועמנואל שטקובסקי - צולם סמוך לבית המגורים בשיכון הדר יוסף, תל-אביב- אמצע שנות ה-50

בתמונה למטה: וולדיסלבה שטקובסק - צולם סמוך לבית המגורים בשיכון הדר יוסף, תל-אביב- אמצע שנות ה-50

אחרי לימוד עברית החלה לעבוד בתפקיד מנהלת חשבונות בחברה בשם "סולכור" שנוסדה ב-1952. זו היתה חברה בת לשיוק ולקניות שהוקמה בשותפות של חברת העובדים של ההסתדרות הכללית וסולל בונה. החברה שווקה במשך שנים את מבחר מוצרי התעשיות של קוצרן כור ובהמשך פתחה חברות וסוכנויות ליבוא שווק ומכירות של מוצרי צריכה וכן רשת של חנויות בתל אבי, חיפה וירושלים. בהמשך הפכה סולכור לחברה בת של קונצרן כור.

עם כניסתה לתפקיד בחברת סולכור החליטו חבריה לעבודה, שהשם הפולני מסורבל מדי והחליטו ששמה העברי יהיה "ורדה". כך גם הכירו אותה כל ידידיה והבאים איתה בקשרי עבודה מאז ועד מותה (למעט דוברי הפולנית, כמובן...). בתעודת הזהות, לעומת זאת, נותר השם הפרטי הפולני המקורי.

עם השנים התקדמה בסולם הדרגות בחברה, הפכה לנהלת החשבונות הראשית ואחר כך גם החשבת הכללית וגם היתה לאחת מהנשים הבכירות בקונצרן באותה תקופה, בה לא היו כמעט נשים בתפקידי ניהול בקונצרן.

בתמונה למטה: עמנואל וולדיסלבה שטקובסקי - צולם סמוך לבית המגורים ברמת-גן - תחילת שנות ה-70

ולדיסלבה ורדה שטקובסקי נפטרה בתל-אביב בקיץ 2002 ונקברה בבית הקברות האזרחי של אגודת "מנוחה נכונה" שבבאר שבע לה תרמה במשך שנים רבות לעידוד הקבורה אזרחית.