יומן אישי - עמוד 18
לאחר מספר שבועות, המהנדס הראשי קרא לי והורה לי ללכת לתחנת הרכבת בערב כדי לקבל טרנספורט של יהודים למחנה העבודה שלנו. הוא הוציא לי מכתב רשמי המסמיך אותי לייצג את הפלוגה בפני האנשים האלה.
כשראיתי את הטרנספורט - שלושה קרונות בקר, גדר תיל דוקרנית, אנשי אס אס חמושים - אחז בי פחד, והתחלתי לחשוש שהם עלולים להכניס גם אותי לשם, למרות שאחזתי בפיסת נייר שעליה מודפס הסמל של האס אס.
מצבם של המגיעים היה מעורר רחמים. היה לי קשה לעקוב אחר המגיעים הבודדים, שכן השעה הייתה בין חצות הלילה לשתיים לפנות בוקר. שניים או שלושה היו צריכים להיאחז בזרועותיי, בעוד השאר יצרו קבוצה צפופה ומבוהלת, ולמרות שידעו ששומרי האס אס מאחורינו, הם המשיכו ללכת בפחד לעבר בניין המחנה שלנו.
רק כששכנעתי אותם שהם לא נמצאים תחת שמירה, שגם אני יהודי ושמחכים להם ארוחה חמה, טיפול רפואי ומקום לישון הם נרגעו.
הטרנספורט הגיע מעיירות כבושות על נהר בוג, שם הם הועסקו בבניית כבישים המובילים לנהר עבור כוחות גרמנים (שהתכוננו לתקוף את הכוחות הסובייטיים ביוני 1941).