יומן אישי - עמוד 15
בעיר, בינתיים, הרשויות הגרמניות שמרו על פיקוח קפדני על יהודים, והורו רישום לא רק של אנשים אלא גם של הרכוש.
כל החנויות והעסקים היהודיים נאטמו, לא בלי עזרתה והדרכתה של האוכלוסייה המקומית. לפיכך, בעלי חנויות מכולת וחנויות אחרות נמנעו מלמכור סחורות שיכלו לספק להם סוג של מחיה בחודשים הקרובים.
כדי להשיג כספים לקיום, הם החלו למכור תכשיטים שנותרו או פריטים שנותרו נסתרים מה-SS או (2 מילים בלתי קריאות), אשר, ביוזמתם, שדדו בתים של יהודים לפי רשימות שמות ודרשו זהב ותכשיטים, ואף ביצעו חיפושים, וגנבו כל מה שיכלו.
ייתכן שבחורף 1939/40, בהוראת הרשויות, הם החרימו מעילי פרווה, מעילים חמים וטובים, מגלשי סקי, וכמובן, מצלמות. לאחר החיפושים, יהודים החלו למכור בגדים אישיים, תחתונים, ובסופו של דבר רהיטים.
הפולנים היו מודעים היטב למצבם המידרדר של היהודים וניצלו מצב זה, וקנו, למשל, פסנתר, מבלי שהיה להם מושג מה לעשות איתו...